מבוא

קצת רקע על האולפנא

 

על הר המתנשא לגובה 600 מטר בתוך חורשת עצי זית ואורן בחבל ארץ בנימין, שוכן היישוב הדתי קהילתי-דולב.היישוב נקרא על שם הנחל הזורם למרגלותיו,נחל אשר מוצאו בבית אל עד בואכה מודיעין.
עם הקמת היישוב לפני שמונה עשרה שנה החליטו התושבים הראשונים להקים מסגרת לבנות דתיות כפרויקט לאומי.
אולפנת דולב הנה אולפנא טיפולית ייחודית לבנות דתיות.
באולפנא מתחנכות כ- 100 בנות מגילאי 14 עד 18 מכל רחבי הארץ. הבנות מופנות לאולפנא על ידי משרד הרווחה.
נערות אלו מגיעות ממשפחות קשות יום, מרבית המשפחות חד הוריות. ישנם הורים הסובלים מפגיעה נפשית, פגיעה רגשית או מחלה פיזית.
כתוצאה מכך, ההורים אינם משתלבים נורמטיבית בחברה:ככלל, אינם פנויים לצורכי משפחתם: אינם עובדים למחייתם, מביעים עצמם באלימות מילולית או פיזית כלפי הקרובים להם. בשל הפגיעה הפיזית/נפשית הן מתקשות לתפקד לימודית וחברתית.
הבנות הללו מצויות בסיכון להמשיך את מעגל חוסר הישע של הוריהן.
נערות אלה אשר כה כמהות לאהבה ולחיבוק מצויות בסכנה של נשירה לרחוב, התחברות לעבריינים אשר ינצלו אותן וינהגו כלפיהן באלימות, שימוש בסמים ואלכוהול ובכך כניסה למעגל חיים ממנו קשה היציאה שבעתיים.
עם הגעתן של הבנות לאולפנא הן עוברות תהליכי קליטה והשתלבות למסגרת הפנימיתית והבית ספרית.
במסגרת הפנימייה חוות הבנות חוויות חברתיות חינוכיות ערכיות ובמסגרת בית הספר לומדות הבנות לקראת תעודת בגרות/תעודה מקצועית על פי היכולות האישיות שלהן.
באולפנא ישנה סביבה טיפולית תומכת הכוללת עובדת סוציאלית לכל כיתה, פסיכולוג, פסיכיאטר, מטפלת באומנות, משפחות מארחות וכדו'

במונחים של גופמן(1961)"פנימיות הם מוסדות טוטאליים שבהם נופלות המחיצות המקובלות בין הלימודים, שינה, ההזנה והבילוי של האדם".

השהייה הרצופה במקום אחד מקל על הפנימייה להגשים מטרות חינוכיות.ההנחה היא כי הפנימייה מכוונת את חניכיה לקראת סיגולן והפנמתן של התנהגויות ומערכות של נורמות ברורות ומובנות מראש באמצעות חשיפתן הרצופה אליהן.
לאחר עזיבתן את האולפנא נתקלות הבוגרות בקשיי קליטה והשתלבות בקהילה בשלושה תחומים עיקריים:

1.    קשיים טכניים

2.    קשיים רגשיים

3.    קשיים מערכתיים

התגובות הנלוות לקשיים אלו תוארו במעקב כ"שבירת פנטזיה" ואכזבה רבה וזאת משום שבאולפנא כל הישג של תלמידה מודגש היטב כך שנוצרת אצלה, במידה מסוימת, "אשליית חוזק ומוכנות לחיים" שאינה מתאימה בהיכרך לכישוריה האמיתיים.
תהליך זה יוצר תחושת אכזבה עצמית וחוסר בטחון.
בנוסף נוכחת התלמידה לדעת שאמונתה הקודמת לפיה סיום כיתה יב' הוא גם סיום תהליך הטיפול,אינה נכונה ומבחינות רבות תהליך הטיפול והשיקום רק מתחיל עם החזרה לקהילה.כמו כן, נוצרת אצל הבנות פנטזיה גדולה באשר למה שמחכה להן בחוץ:בית, משפחה, הצלחה בשירות לאומי/צבאי וכדו'.
במקרים רבים מתברר להן בצאתן מהאולפנא שאפשרויות התמיכה המשפחתית והמקצועית אינם כגודל הפנטזיה, חלק ניכר מהן יוצאות ל"ואקום":אין מי שיחכה להן בחוץ.

תהליכי השינוי-

באופן סכמתי תהליך השינוי מורכב משני שלבים מרכזיים והם:
 - שלב האבחון.
 - שלב היישום.

שלב האבחון מורכב משלושה שלבים:

א. זיהוי עמדות.
ב. אבחון והגדרת הבעיה.
ג. ניתוח כולל.

משפחה מארחת.

לכל תלמידה באולפנא יש משפחה מארחת ביישוב, המטרה מאחורי הרעיון הנ"ל להוות מודל חיקוי של בית נורמטיבי ותקין בכל המובנים.
לאחר עזיבתן את האולפנא שומרות הבנות על קשר עם המשפחות לאורך שנים.
המשפחות המארחות של הבוגרות ימשיכו ללוות אותן גם בהיותן בבית הבוגרות. יארחו אותן, יצרפו אותן לפעילויות, הרצאות וכדו' וחשוב מכל יהוו פינה חמה נוספת כאן ביישוב.

רכישת מיומנויות חיים

כחלק אינטגרלי מההכנה לחיים עולה הצורך להרחיב את הידע והמיומנויות של הבוגרות בתחומים מסוימים שכרגע נראים אולי כמיותרים אך בעתיד הקרוב יהפכו למעשיים ויישומיים.
הבוגרות חייבות ללמוד את מיומנויות החיים הללו על מנת שההחלטות שיקבלו במהלך חייהם יהיו החלטות לאחר חשיבה ולא החלטות ספונטניות.
מפגשים קבוצתיים אחת לשבוע יעסקו ברכישת מיומנויות אלה.
הנושאים המרכזיים שידונו בהם:הדרכה בניהול משק בית, ניהול כספים, תזונה, תעסוקה, יחסים בין אישיים\בחירת בן זוג\מיניות, תכנון ילודה, קשר עם רשויות, חינוך לחיי משפחה, השתלבות בקהילה.

קבוצת פרידה

אחת לשבוע הבנות יתכנסו לקבוצת עבודה חינוכית וטיפולית.
הנושא המרכזי שיטופל יהיה הפרידה מהפנימייה על כל משמעותיה.
את הקבוצה תנחה עובדת סוציאלית בבית ותעבוד איתן בהתאמה לאלמנטים הטיפוליים המקובלים קרי:
עקרון החרדה, עקרון המניפולציה, עקרון החוויה הלימודית ועקרון הכאן ועכשיו.
הקמת בית הבוגרות כמענה לבעיה שהוצגה לעיל הוא הפתרון הטוב ביותר משום שהוא מספק חווית מגורים אמיתית והזדמנות לבנות הבוגרות לקחת אחריות מלאה לחיים שלהן ולמרחב המגורים שלהן.
בבית מעין זה כל הכישורים המוחשיים יכולים להתפתח וניתן לפתח גם את הכישורים הלא מוחשיים כגון:קבלת החלטות, קבלת אחריות.
בכך שהן גרות ביחידת דיור אמיתית הבנות חייבות ללמוד לארגן ולשמר את הדירה שלהן.
במהלך השנתיים בבית הבוגרות הן מתקדמות  ונבנות על פי תוכנית אישית יחידנית במקביל לתוכנית קבוצתית.
תוכניות אלו כפי שפורטו לעיל מהוות את הגשר לשילוב בחברה ומקילות באופן משמעותי ביותר על חזרתן של הבנות לקהילה.
 

הסיכונים והמכשולים הצפויים

בתוכנית הנ"ל ישנם סיכונים שחובה לתת עליהם את הדעת ולהכין מבעוד מועד פתרונות למזער אותן.
סיכון משמעותי הנו חוסר תפקוד של הבוגרות וחוסר שיתוף פעולה, לאחר מספר שנים בהם הורגלו לפנימייה החובקת מעתה מוטלת עליהן האחריות לתפקודו המלא של הבית ולתפקוד האישי שלהן.
סיכון נוסף הוא אובדן שליטה. הפנימייה כגוף האחראי לכל הסדרים ואורח חייהם של הבנות  מאבד חלק גדול מהשליטה הישירה הנ"ל לאחר העברתה לבנות הבוגרות.

תלות לעומת עצמאות

השאיפה להתנער ממערכת שהיא קודם כל סטיגמטית ולפתוח דף חדש בחיים, הרצון להיפרד מהאולפנה ולהתחיל בחיים עצמאיים יותר ,כל אלו שאיפות רצויות.
החיפוש אחר עצמאות אופייני לכלל בני הנוער בגיל ההתבגרות.
מיסוד הקשר בין הבוגרות לאולפנה והסיוע להן שנתיים נוספות עלול לשדר מסר שהמערכת אינה מאמינה ביכולתן של הבוגרות להתמודד בהצלחה עם חייהם גם לאחר שעברו תהליך באולפנא וקבלו כלים להתמודדות ובכך לחזק את חוסר ביטחונם העצמי ולהנציח את התלות שלהן במערכות השונות.

הערכה מדידה

בפרויקט מודדים את התקדמותן של הבנות על פי התוכנית האישית שנבנתה לכל אחת, ניתן למדוד התמדה, רצינות ,עצמאות, ביטחון עצמי
את המדידות הנ"ל ניתן לבצע באמצעות:

שאלון

השאלון ניתן לבוגרות לפני כניסתן לבית כחודשיים לפני תום הלימודים.
השאלון מועבר אחת  לשלושה חודשים ע"מ למדוד ולראות את ההתקדמות או לחילופין את הקשיים וחוסר ההתקדמות ולהתייחס בהתאם.
השאלון הנ"ל יהווה את "קו הבסיס" לפרויקט
במקביל  ניתנת חוות דעת של עוס"ית הבית וזאת לאור הפגישות האישיות השבועיות והפגישות הקבוצתיות.
 

 

בעלי  תפקידים

אם הבית- דאגה לצרכים פיזיים, מעקב אחר שמירה ותחזוקת הבית ,טיפול בבנות חולות, ללמד את הבנות בישול, אפיה וכדו', דאגה ואכפתיות.
עוס"ית-אחריות טיפולית על קבוצה, עבודה קבוצתית במסגרת הבית ,טיפול אינדיבידואלי לפי הצורך, תווך עם שירותים בקהילה, משפחות המוצא והמשפחות המארחות ביישוב.
 

סיכום

ההנחה הרווחת טוענת שבוגרים בסוף דרכם בפנימיות עברו את כל תהליכי ההתחנכות והלמידה והם כעת בשלים ומוכנים ליציאה לסערת החיים.
לאחר מעקב של מספר שנים אחר בוגרות האולפנא התברר שהמון בוגרות סיימו את שנות לימודיהן באולפנא ויצאו חזרה לקהילה כשהן עדיין אינן מוכנות.
הבוגרות נתקלו בשאלות קשות ששאלו את עצמן ונותרו להן בלתי פתורות שאלות כגון:  
כיצד הפנימייה הכינה אותי לחיים עצמאיים?
 כיצד הפנימייה הכינה אותי לחזרה למשפחה? לסביבה? לקהילה?
 כיצד הפנימייה הכינה אותי למעבר הקשה מתלות מוחלטות  לעצמאות מוחלטת?
פרויקט בית הבוגרות עוסק בעיקר בבעיות שהבנות נתקלות בהם לאחר יציאתן לחיים.
שאלות הזהות העצמית, ההכנה לעצמאות, חזרה לקהילה, תוכנית המשך וכדו'.
התוכנית כחטיבה אחת משתדלת להקיף את האספקטים הרלוונטיים של הבוגרות קרי: חינוכי, טיפולי וחברתי.